פולחן האישיות
פולחן האישיות
האוורד פוקס
אוצר : דניאל כהנא-לוינזון
בית האמנים ע"ש אלחריזי, תל אביב / ינואר 2007
האוורד פוקס, הוא אמן ישראלי(קנדי במקור) אך קרוב לוודאי שיכול היה להיות בן תקופת הרנסנס. האוורד מעביר במחשבותיו תמונות ודימויים דימיוניים ומציירם כנופים טבעיים ואורבניים תוך שימוש בסגנונות אקלקטיים : ביזנטיים, רומיים, רומנסקים, גוטיים, ומודרניים. להאוורד דיאלוג ממושך עם האמנים (המאסטרים) הצפון ארופאים בני המאות השלוש עשרה והארבע עשרה. בציוריו מספר פוקס סיפורים פנטסטיים וקושר בין דימויים לבין תפישה חושית את המציאות. לדבריו : בן האנוש היוצר את המונומנטים הארכיטקטוניים הפנטסטיים נמצא בכל תרבות. גדולתה של האנושות בכל הזמנים תמיד באה לידי ביטוי בארכיטקטורה, פיסול וציור ואילו פוקס מצידו כממשיכם של בני התרבויות השונות מציגם, מפארם ומהללם. האוורד משמש בתפקיד מספר הסיפורים ובכל סיפור וסיפור כבמשל, אנו לומדים על תוכנו ועל מוסר ההשכל.
תערוכה זו עוסקת בפולחן האישיות אותו מבקשים בני האדם לעצמם. פוקס מבקש לציין כי אין איש מגיע לעמדה כה גבוהה, אלא אם העם חפץ בייקרו. פוקס עוסק בהצגת השאיפות של בני האדם לכוחניות, בין אם זה ענק, מנהיג מפלגה, או עיר כבבל.
האוורד פוקס מציג את פולחן האישיות באמצעות ההיסטוריה האנושית, הוא מצייר דמויות (ענק, שליט מדינה) ומציג אותם כשכוחם האדיר מדריך אותם. התייחסותו היא מחד לכוחניות של הדמויות הנבחרות ומאידך לאימפוטנציה שלנו כאנשים רגילים. הדמויות להן נותן האוורד כוח יכולות להעניק עזרה ולעשות מעשים טובים ממש כפי שהאנשים מצפים אך הם יכולים להשתמש בכוחם למטרות הרסניים.
"בונים את בבל", הוא ציור המספר על השאיפה התמידית של האדם להגיע אל האלוהים, להשתוות אליו. העיר הדימיונית שהולכת וניבנית באופן כזה שלא ברור האם נבנתה על ההר או שמא גם ההר הוא חלק מן הבנייה כשילוב של ישן וחדש. שאיפתו הארכיטקט היא לייצר משהו שעוד לא ראו. לצד הביניין מכניס פוקס סצינות סימבוליות של הנאות החיים: הבר השכונתי, הנערות הלא תמימות . סצינות אלו קשורות בלא הפרד אל סמלים שאנו מכירים כירידתה של תרבות המחפשת רק אחר הנאות כשהקידמה הכלכלית היא לרועץ.
'פולחן האישיות', מציג מודל שילטוני, חברתי וכלכלי בסגנון סוציאליסטי- דיקטטורי. בחיים המתוארים כולם נדרשים להפגין אהבה למנהיג שדואג לרווחת עמו. הביקורת היא כמעט בלתי נמנעת. תמונתו של המנהיג נשקפת מכל פינה והאנשים עסוקים בעבודה, בבניה, ובעבודות פיזיות. המודל הנכון לחיים טובים נמצא כתמונה התלויה על חזית הביניין והיא מתארת משפחה בת ארבע נפשות היושבת לארוחת ערב. הגסטות ושפת הגוף של בני המשפחה הם של אנשים בעלי חיים טובים והרוגע שורר בביתם. זהו המודל לחיים הטובים, אם נביט לשמאלה של התמונה בביניין הניצב אנו רואים כלוב בו נמצא מי שכנראה לא חי לפי המודל שנקבע. הכלוב מופיע ונראה באופן בו התושבים רואים אותו כתיזכורת ואזהרה.
"בוקר ענק", העולם ואנו עימו מתעוררים ומגלים להפתעתינו כי אדם ענק מטייל בנוף קסום, מעין ארקדיה השמורה מכל בן אנוש. הענק המטייל אינו מבחין במכונית ובשני נוסעיה ובכך יוצר מתח רב - האם יבחין באנשים האם עליהם להסתתר, או שמא הענק הוא ענק טוב ? פוקס מעלה שאלות על קיום, על אנושיות ועל יכולת השליטה של בני האדם בחייהם. הענק חי במקום הזה שנים רבות ועולמו לא נפגש עם עולמם של בני האדם. כיצד ישפיע המפגש אם יתרחש? ברור לנו כי כוחו הוא עצום ועולמו הוא עולם של ענקים. האם תוכל האנושות ללמוד ולקבל עולמות אחרים.
'שישה מיליון ואחד', הוא ציור המספר את סיפורה של היהדות לאורך הדורות. פוקס בוחר לתאר מספר ארועים בהיסטוריה היהודית, הצליבה של ישו שהיה יהודי, עינויי היהודים בחסות האינקוויזיציה הספרדית וארועים אנטישמיים בהם לקחו חלק אפיפיורים ואנשי דת רבים. פוקס מציג את מותו של ישו על הצלב כביטוי למקור כל האיבה כלפי היהדות. ממש מתחת דמותו של ישו אפשר לראות את המנהיג שהופיע בפולחן האישיות ומקשר בין המסרים העוברים מפוקס אל הצופה. השילטון, והגורל נקשרים זה בזה באופן שלא נשארת כל בחירה חופשית לבני האדם. רצונו של לבטא אמירה זו התחזק על רקע "הפאסיון של ישו", סירטו של מל גיבסון ואמירותיו האנטישמיות. השנה היא 2007 והסרט לדבריו ממשיך תפישה קלוקלת של ההיסטוריה, עיוותה והצגתה באמצעי תעמולתי מספר אחד – באולם חשוך על מסך. פוקס אינו יכול לקבל עמדה זו והוא מציג את טענתו לפאסיון ולסבל אותו עברו היהודים במהלך הדורות ובשואה ,כתוצאה ישירה של שינאה. פוקס קורא לצופים לא להשאר אדישים ולחשוב, ולא לקבל את המובן מאליו.